תחביבים לזמן הפנוי

ובכן, כפי שהבנתם, יש לי הרבה זמן פנוי פה בבטן. אם אעשה חישוב גס של 270 ימי הריון, מתוכם אני ער בערך שעה אחת ביום, זה מסתכם לכדי 270 שעות. נסו אתם להיות 270 שעות בבריכה חשוכה! בעצם, כבר ניסיתם... ובאמת, אין חוויית החושך שלי דומה לשלכם, שהרי כשם שאין האור ניכר אלא מתוך החושך, כך אין החושך ניכר אלא מתוך האור. ואני, שלא ראיתי אור מימי, הכיצד זה אתלונן על החושך? מכל מקום, באותה שעה שאני ער אני עסוק גם בפיהוקים, כן - למדתי לפהק. זה לא פשוט לישון כל כך הרבה זמן, עבודה מעייפת.

מבחינה מוזיקלית, ההעדפה המוזיקלית שלי היא מוזיקה קלאסית. היא משרה עליי רוגע. מוזיקה רועשת, לעומת זאת, גורמת לי לגלות סימני עצבנות, כמו בעיטות. עשיתי פשרה עם אימי שתחיה, שאם היא לא אוהבת מוזיקה קלאסית ואני לא אוהב מוזיקה רעשנית - לא נשמע כלום. זה מתוקף הזכויות שלי כדייר מוגן פה.

אגב, לא סתם אמרתי "אימי שתחיה", באמת לא פשוט להיות שכן שלי, שכן אני די משתלט פֹה על העניינים. מאז שהגעתי להתענג במקווה המים החמים והחינמי שלי, אימא שלי סובלת. פתאום משקלה עלה, העור שלה התכהה, היא נהייתה יותר צמאה, תפוקת הלב ועבודת הנשימה שלה עלו ב 20% ונוצרה בתחושתה הרגשה מדומה של קוצר נשימה. על אלו נוספו: הרגשה של בחילות והקאות, נטייה לדימום יתר בחניכיים, לחץ בקיבה שעולה ומעורר צרבות, מצבי רוח משתנים, שלא לדבר על איכות השינה שלה שנפגעה - קושי להירדם, התעוררויות תכופות ואיכות שינה ירודה. בנוסף, אני זקוק להרבה סידן על מנת לפתח עצמות, שיניים, לב, שרירים, מערכות עצבים וקרישת דם. אם לא אקבל מספיק סידן דרך המזון של אימי, אאלץ לקחתו ישירות מהעצמות שלה, מה שיחליש אותן. לכן, אנא הזכירו לה להצטייד במנות סידן מתאימות, ובהרבה מנות של סבלנות, מלשון "סבל", סחיבה. על כל זה מגיע לאימא מחיאות כפיים רמות, או מלונית...

מבחינת אוכל, אני מעדיף אוכל מתוק, כמה שיותר. אל תספרו את זה לאימא שלי, כי אם היא תדע את זה היא תבין למה כשהיא אוכלת מתוק בלילה אני מתחיל לבעוט ולהפריע לה בניסיונות ההירדמות שלה.

מבחינת פעילות גופנית, כשמשעמם לי אני מאמן את שריר הלשון ומתחיל ללקק את קיר הרחם, יאמי... כשאני מרגיש שלא די בכך אני יוצא לצעדת בוקר על דפנות הרחם. אִם כל זה לא מספיק לי, ההעדפה שלי היא למצוץ אצבע. אגב, למדתי ש 92% מהעוברים מוצצים את אגודל ימין. רק 8% מוצצים את אגודל שמאל, ורובים יהיו שמאליים לכשייוולדו.

כמו כן, בזמני הפנוי אני עסוק בדאגה לייצור ברזל, שהרי איני יכול לסמוך על החלב של אימי בשנתי הראשונה, שכן הוא דל בברזל. לכן אשתמש במאגר הפרטי שלי.

המלאך הכין אותי לעולם הזה ותאר בפניי כיצד בני האדם רוצים לבלוע את כל העולם בבת אחת. להספיק הכל מיד. אני אומר לכם, אתם חיים בדמיונות. תלמדו ממני. בזכות הגדילה ההדרגתית לומדים להעריך את מה שיש וליהנות יותר מהשפע המצטבר (ראה מדרש תנחומא, תזריע א).

בבטן למדתי עם המלאך את המשנה הראשונה בפרקי אבות (ג א): "עקביא בן מהללאל אומר: הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת? מטיפה סרוחה. ולאן אתה הולך? למקום עפר רימה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון? לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא". וכך פירשנו אותה: יש שלוש הסתכלויות תורניות-אמוניות על ידן אדם נמנע מעבירה: הסתכלות טבעית, אלוקית, ודעת אלוקים. על ידן אדם מתעורר ביראת שמים והרצון לחטוא חולף ממנו. "מאין באת? מטיפה סרוחה": התבונן באיזו חכמה נבראת, כיצד אתה, על רמ"ח איבריך ושס"ה גידיך, נוצרת מטיפת זרע מופרית. התעורר לירא את השם ביראת הרוממות, בגאווה קדושה ובהרגשת ערכך הגדול לאור החכמה הגדולה שהבורא השקיע בך. כל המחלות שבעולם לא יוכלו להכחיש את חכמת הבורא יתברך בבריאת גוף האדם. ההרגל שלנו לפלא גופנו נעשה לנו לרועץ; אם לא נתבונן בגופנו הכיצד נקיים את דברי הפסוק "מבשרי אחזה אלו-ה" (איוב יט כו)?

"ולאן אתה הולך? למקום עפר רימה ותולעה" - לא אמר שאתה תיהפך לרימה ותולעה אלא שאתה הולך למקום כזה שהרימה שולטת בו, אך שולטת רק במי שהשליט על עצמו את הטבע, את החומריות ואת החטא, וכמו שכתוב (משלי יד ל) "ורקב עצמות קנאה". אכן, מעלת הצדיקים היא שזוכים הם לשכון בשלמותם בקברם, גופם שלם (ויש על כך המון עדויות). על ידי מופת זה ראה והבן שבכוח התורה להיות מעל עולם הטבע. "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון? לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא" - עליו אמר המשורר בסגנון רטורי (תהילים צד ט): "הנוטע אוזן - הלא ישמע? אם יוצר עין - הלא יביט?". הבורא יתברך רואה הכל ובוחן כליות ולב, מתמלא עלינו ברחמים, רחמים שלא סותרים את מידת הדין. בהתבוננות זו יתמלא האדם יראת הרוממות.